🎓 דיפלומת ישיבה · yeshiva-diploma

בס"ד

תעודת לימוד

מוענקת בזה לתלמיד

על שלמד ושנה בעיון את השיעור

יום שמחתו של רשב"י

על מה שמחים בל"ג בעומר: הסתירה בין "פסקו מלמות" לבין "הילולא", כתב היד של רבי חיים ויטאל, ו"כאב את בן ירצה" – האור הגדול שבא אחרי החושך, בימי רבי עקיבא, בצפת ובדורנו

שיעור של הרב יהודה טאוב

5 פרקים17 סעיפים67 פסקאות
  1. א. ❓ שתי קושיות
  2. ב. 🌅 כאב את בן ירצה
  3. ג. 📜 כתב היד
  4. ד. 🕯️ אור אחרי חושך בהיסטוריה
  5. ה. 🔥 ל"ג בעומר בדורנו
ל"ג בעומררבי שמעון בר יוחאירבי עקיבאספירת העומרהאר"יהזוהראור אחרי חושך
▶ לצפייה בשיעור
פרק א

שתי קושיות

סעיף א❓ האם רשב"י נפטר בל"ג בעומר?

המקור הראשון לכך שרשב"י נפטר בל"ג בעומר הוא משפט מוזר בספר פרי עץ חיים.

השיעור עוסק בשאלה היסטורית והלכתית: האם רבי שמעון בר יוחאי באמת נפטר בל"ג בעומר? מה קרה, ומה לא? ומתי בכלל נוצר ל"ג בעומר כיום שמחה? הרב אמר שיהיו בשיעור כמה תגליות, חלקן מן הזמן האחרון.

מה שמקובל בפי כולם, שבל"ג בעומר נפטר רשב"י, מקורו בספר "פרי עץ חיים", בשער ספירת העומר. כתוב שם, בנוסח שלפנינו: "וטעם שמת רשב"י ביום ל"ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שמתו בספירת העומר". זה המקור הראשון בספרות. ומשם, כנראה, הגיע הדבר לספר "חמדת ימים", שכתב בשם ספרים קדמונים שרשב"י נפטר בל"ג בעומר, ולחיד"א, שהביא את פטירתו ביום זה.

אבל המשפט מוזר מאוד. רשב"י לא היה מתלמידי רבי עקיבא שמתו! הוא היה אחד מחמשת התלמידים החדשים, הצעירים, שרבי עקיבא העמיד אחר כך. ומה פירוש "ולכן מת ביום ל"ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא שמתו"? אין לזה מובן.

ויש עוד קושיה, הלכתית.

סעיף ב🕯️ שמחה ביום פטירה?

בשולחן ערוך מתענים בימי פטירת צדיקים; איך עושים שמחה והילולא ביום פטירה?

הקושיה ההלכתית: יש רבים שכועסים על המנהג. בשולחן ערוך יש סימן שלם על ימים שבהם נפטרו צדיקים, ועושים בהם תענית: א' בניסן, שבו מתו נדב ואביהוא; י' בניסן, שבו נפטרה מרים; א' באב, יום פטירת אהרן הכהן, ועוד. ביום כזה לא עושים חגיגה – מתענים.

ואם כן, מה פירוש שביום שנפטר צדיק עושים שמחה והילולא, ולא אומרים תחנון? פלא גדול. ועוד, יש רק ספר קדמון אחד, פרי עץ חיים, שכותב שרשב"י נפטר בל"ג בעומר. בשום מקום אחר זה לא כתוב.

בספרות ההלכה, הדבר מופיע אחרת. בגמרא מסופר שתלמידי רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת, "מפני שלא נהגו כבוד זה בזה". הגמרא אינה מזכירה את ל"ג בעומר כלל.

המאירי כותב: "קבלה בידינו מימות הגאונים, שביום ל"ג לעומר פסקה המיתה". זה המקור הראשון להלכה. והרמ"א, ולא השולחן ערוך, מוסיף: "ומרבים בו קצת שמחה, ואין אומרים בו תחנון". ולמה? כי בו פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות.

סעיף ג🔥 שמחה על שריפה שכבתה

"פסקו מלמות" – אבל לא נשאר אף אחד; על מה שמחים?

אבל גם טעם הרמ"א קשה. הרב המשיל: אדם מגיע אליך עם קידוש ועוגות. מה קרה? "פרצה שריפה בבית שלי, וברוך ה' היא כבתה". איך כבתה? "נשרף הכל, לא נשאר מה לשרוף". על זה עושים שמחה?

וכך שאל החיד"א: השמחה היא על שפסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות? הרי מתו כולם! מי שפותח את הגמרא רואה שהיו לו שנים עשר אלף זוגות תלמידים, ומתו כולם, "והיה העולם שמם". לא נשארו חמישה – רבי עקיבא הלך לדרום והעמיד חמישה תלמידים חדשים, אחרים לגמרי. הם לא היו בישיבה באותו זמן, ולא היה להם קשר לתלמידים שמתו.

הרב המחיש: זה כמו לחגוג את סוף מגפה כי "לא נשאר מי שימות". זה לא יום שמחה, זה יום אבל.

אם כן, מצד אחד – פרי עץ חיים כותב משפט לא מובן על פטירת רשב"י; ומצד שני – השולחן ערוך והרמ"א נותנים טעם שקשה להבין. הרב אמר: היה אפשר לסגור את השיעור ולומר "ל"ג בעומר – הכל סודות". אבל הוא ניסה לפתור את הסוד.

פרק ב

כאב את בן ירצה

סעיף ד🌅 אבי האופטימיות

רבי עקיבא, שאיבד הכל, לא התייאש, אלא הלך והעמיד תלמידים חדשים.

בואו נבין, אמר הרב, את מצבו של רבי עקיבא. הוא בנה מפעל חיים: ישיבה ענקית, אלפי תלמידים. ופתאום – כולם מתים. לא נשאר אף תלמיד. הרב העיר שיש אומרים שזה היה במרד בר כוכבא, אבל רוב החוקרים אינם מסכימים לכך מבחינת השנים, וכנראה הייתה זו מגפה.

מה אמור אדם לעשות כשכל הישיבה שלו נגמרת? לשבת, לחזור הביתה, לומר: נכשלתי. ומה עושה רבי עקיבא? הולך לדרום, ומתחיל מחדש.

רבי עקיבא, אמר הרב, הוא "אבי האופטימיות", אופטימי חסר תקנה. בכל מקום שתמצא אותו, הוא ימצא את הטוב. אחרים בוכים, והוא שמח – כמו בסיפור על השועל שיצא מבית קדשי הקדשים.

אבל על מה בנויה האופטימיות שלו? הרב הראה שיש לה יסוד בפסוק.

סעיף ה💛 "כי את אשר יאהב ה' יוכיח"

אחרי הייסורים, כמו אב שהיכה את בנו, מגיעה אהבה ורחמים גדולים.

הפסוק במשלי אומר: "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס, וְאַל תָּקֹץ בְּתוֹכַחְתּוֹ. כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ, וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה".

מה פירוש "וכאב את בן ירצה"? רש"י מפרש: שרוצה בבנו להטיב לו ולפייסו לאחר שהכהו בשבט. והגאון מווילנא כותב בערך כך: כאשר הוא מסיר את שבטו ממנו, הוא חפץ למלא את רצונו, ומדבר אליו בנחומים לפייס את דעתו. כלומר, אל תמאס בייסורים, כי כשמייסר אותך – אתה חביב עליו כבן, ואחר כך, כאב, הוא יפייס אותך וימלא את רצונך.

הרב המחיש: אב שלא הייתה לו ברירה, והיה צריך להעניש את בנו – הוא מרגיש אחר כך נקיפות מצפון. הוא רוצה לחבק את הבן, לתת לו, להרבות אהבה. כך גם הקדוש ברוך הוא: לפעמים צריך להעניש, אבל אחר כך באה רחמנות גדולה על עם ישראל. אחרי הצרות מגיע אור גדול, כי כואב לאב שהיכה את בנו.

וזה היסוד של רבי עקיבא: אם קרה אסון כזה, עכשיו בדיוק הזמן לצמוח. אחרי החושך, יגיע האור.

סעיף ו🌟 חמישה שהצליחו

דווקא חמשת התלמידים החדשים הצליחו בצורה פלאית, וכל התורה שבעל פה עוברת דרכם.

ומה קרה? רבי עקיבא לוקח חמישה תלמידים צעירים – רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע – ומצליח איתם הצלחה מדהימה. אם קודם היה מאה אחוז כישלון, עכשיו נהיה מאה אחוז הצלחה.

הרב הסביר: בכל כיתה, רק חלק מן התלמידים מגיעים להישגים גבוהים. אין מקום לימודים שמצליח במאה אחוז. ואילו כאן, כל אחד מן החמישה נהיה עמוד. כמו שאומרת הגמרא: "סְתָם מַתְנִיתִין רַבִּי מֵאִיר, סְתָם תּוֹסֶפְתָּא רַבִּי נְחֶמְיָה, סְתָם סִפְרָא רַבִּי יְהוּדָה, סְתָם סִפְרֵי רַבִּי שִׁמְעוֹן, וְכֻלְּהוּ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי עֲקִיבָא". "והם הם העמידו תורה" – הם, ורק הם. כל התורה שבעל פה שבידינו עוברת דרכם.

איך זה קרה? בגלל אותו יסוד: אחרי החושך הגדול, ההסתר הגדול, הקדוש ברוך הוא מרחם, ושולח אור אדיר וסייעתא דשמיא עצומה.

ולפי זה, כך מבאר בעל ה"פרי חדש": השמחה בל"ג בעומר אינה על שפסקו מלמות – בזה אין שמחה. שמחים על התלמידים החדשים שנוסדו והצליחו בצורה מדהימה. אולי ביום הזה הוסמכו, ואולי ביום הזה ירדה להם סייעתא דשמיא מיוחדת. על האור הזה שמחים.

סעיף ז✨ האור של רשב"י

מכוח האור שאחרי החושך זכה רשב"י לגלות סודות שלא ניתנה לאיש רשות לגלות.

ומכאן להבנת מעלתו של רשב"י. הרב שאל: מכוח מה זכה רבי שמעון בר יוחאי לדבר שאיש לא זכה לו? אפילו רבי עקיבא, שהגיע למקום גבוה מאוד, לא קיבל רשות לגלות לעם ישראל את הסודות. ורשב"י היה היחיד שקיבל רשות לכתוב ולגלות סודות, להעביר דברים שקשה מאוד לבטא אותם, דברים גבוהים שאינם נראים.

התשובה: משום שקודם היה חושך גדול. ואחר כך, כשהתמלא הקדוש ברוך הוא באהבה כאב לבנו, זכו אותם תלמידים להביא אור עצום לעולם.

ולכן, אמר הרב, לא משנה כלל אם רשב"י נפטר באותו יום או לא. את האור שלו, את אור הזוהר, קיבל ביום הזה. ל"ג בעומר הוא יום השמחה, משום שבו התקבלה הרשות להביא אור גדול כל כך, דרך חמשת התלמידים, וביניהם רבי שמעון.

ומכאן מתיישבת גם הסתירה: השולחן ערוך אומר ששמחים כי פסקו מלמות, והאר"י אומר ששמחים ביום שמחתו של רשב"י. ובאמת זה אותו דבר: לא שמחים על שפסקו, אלא על האור הגדול שהתגלה בעקבות זה. ומי הוא האור הגדול? רבי שמעון בר יוחאי.

פרק ג

כתב היד

סעיף ח📜 כתב היד של רבי חיים ויטאל

לפני שנים לא רבות נמצא כתב היד המקורי, ושם כתוב "שמחת רשב"י" ולא "שמת".

ועכשיו התגלית. הרב אמר שהוא יודע מראש שיהיו כאלה שלא יקבלו אותה, כי התרגלו, ולא משנה מה יתגלה. אבל הוא מספר אותה.

לפני כמה שנים לא רבות נמצא כתב היד המקורי של רבי חיים ויטאל, שהוא כתב בעצמו. פתחו בו את שער ספירת העומר, וראו מה כתוב שם באמת: "וטעם שמחת רשב"י ביום ל"ג בעומר, כי הוא מתלמידי רבי עקיבא".

כלומר: לא "שמת רשב"י" – שנפטר – אלא "שמחת רשב"י": למה רבי שמעון בר יוחאי שמח כל כך בל"ג בעומר, ולמה הוא רוצה שישמחו ביום הזה? כי הוא מתלמידי רבי עקיבא – התלמידים החדשים – והם שמחו בל"ג בעומר. ביום הזה התחילו ללמוד, קיבלו את האור. זה יום שמחה עצום.

רשב"י לא נפטר ביום הזה, וזה לא כתוב שם בכלל.

סעיף ט🖋️ "הבחור הזצ"ר"

מעתיקים שלא הבינו היטב קראו "שמת" במקום "שמחת", וכך נוצרה הטעות.

איך נוצרה הטעות? הרב הסביר מושג שמוכר בישיבות: "הבחור הזצ"ר". בזמן שלא היה דפוס, היו מעסיקים אנשים שישבו והעתיקו ספרים. הם לא תמיד היו חכמים גדולים, ולא תמיד הבינו את מה שהעתיקו. כשהגיעו לראשי תיבות או לכתב לא ברור, פענחו לפי הבנתם, ולפעמים טעו.

וכך, כנראה, קרה כאן: מישהו העתיק את פרי עץ חיים, ובמקום "שמחת" כתב "שמת". ומשם התפשט הרעיון שרשב"י נפטר בל"ג בעומר, ועברו ממנו הלאה לספרים אחרים.

ועכשיו הכל מתיישב, אמר הרב. מה שכתוב בשולחן ערוך ומה שכתוב בכתבי רבי חיים ויטאל – אותו דבר בדיוק. שניהם מדברים על אותה שמחה: על התלמידים החדשים, שבראשם רשב"י, ועל האור הגדול שבא אחרי החושך. הכל מתאים זה לזה.

ועוד: המקור הראשון לשמחה דווקא במירון מופיע בתקופת האר"י. למה דווקא אז? הרב אמר: משום שאז התגלה אור הזוהר, והרגישו שהאור הזה קשור אליהם ולתקופתם.

פרק ד

אור אחרי חושך בהיסטוריה

סעיף י📖 הזוהר – ספר פלאי

הזוהר התגלה במאה השלוש עשרה, ומקורו נשאר עד היום פלא שאין לו פתרון גמור.

הרב סיפר על הזוהר. הוא התגלה בערך במאה השלוש עשרה לספירה, דרך רבי משה די לאון, והיה סביבו ויכוח: האם הוא אמיתי, איך לומדים אותו. עד היום אין תשובה גמורה איך נוצר ואיפה היה כל השנים, מימי רשב"י במאה השנייה ועד המאה השלוש עשרה. גם החוקרים מתקשים לומר שמישהו המציא אותו, כי הוא כתוב בצורה גבוהה ומסודרת מאוד.

המסורת נשענת בעיקר על כך שהאר"י הקדוש, שהיה בעל רוח הקודש, למד אותו ואמר שהוא ספר אלוקי. וכך גם הגאון מווילנא וגאונים רבים. היו קהילות שלא קיבלו את הקבלה, כמו קהילות מסוימות בתימן שדבקו ברמב"ם, ומהם היו שכתבו השגות על הזוהר. אבל רוב עם ישראל קיבל את דברי האר"י.

והזוהר הביא רעיונות חדשים רבים, וגם בהלכה יש מנהגים שנוהגים על פיו.

ולכן, אמר הרב, ל"ג בעומר נוצר כיום של שמחה ביחד עם גילוי הקבלה. השמחה הגדולה סביבו נועדה, בין השאר, לבסס את תורת הקבלה בעם: מי ששמח באור הזה, מכניס לעצמו את האמונה שיש כאן תורה אלוקית שהגיעה בדרך פלאית.

סעיף יא🏔️ צפת אחרי גירוש ספרד

אחרי גירוש ספרד התקבצו בצפת גדולי ישראל, וממנה יצאו השולחן ערוך ותורת הקבלה.

והרב הראה שהעיקרון "כאב את בן ירצה" חוזר בהיסטוריה. הדוגמה הראשונה: צפת. תקופה מדהימה, אולי חד פעמית בתולדות הגלות: התקבצו במקום אחד המוני תלמידי חכמים בשיעור קומה עצום. הבית יוסף, מחבר השולחן ערוך; האר"י הקדוש; רבי משה קורדובירו בעל "פרדס רימונים"; רבי שלמה אלקבץ בעל "לכה דודי"; האלשיך; רבי משה אלשקר; ועוד "מטאורים", שכולם מכירים עד היום. גם הפירוש הראשון על התלמוד הירושלמי נכתב שם.

ואיך זה קרה? מיד אחרי גירוש ספרד. הבית יוסף עצמו היה מגורשי ספרד, ורבים מחכמי צפת היו ממגורשי ספרד. אחרי חושך גדול, הגיע אור גדול. מכאן יש לנו עד היום את שורש ההלכה – השולחן ערוך – ואת שורש הקבלה.

והרב סיפר שהבית יוסף התפעל מאוד מן האר"י, ראה כמה הוא איש אלוקי מלא רוח הקודש, והכניס לשולחן ערוך פסקים לא מעטים מן הזוהר. זו, אמר, נקודת המפנה שבה הקבלה נכנסת לעם ישראל.

והאר"י עצמו – תופעה שמימית. הוא לימד את רבי חיים ויטאל רק כשנתיים או שלוש, ובזמן הזה העביר לו את כל תורת הקבלה. רבי חיים ויטאל ערך את הדברים בכתב שלושים שנה.

סעיף יב📚 "קצות החושן האחרון"

אחרי השואה נראה שעולם התורה אבד, ובתוך זמן קצר צמח מחדש, גדול מכל מה שהיה.

הדוגמה הגדולה ביותר היא דורנו. לפני כשבעים שנה נראה העולם היהודי כעולם שמם. השואה הייתה אסון גשמי שאי אפשר לדמיין, ואסון רוחני: כמעט כל הישיבות עלו באש.

הרב סיפר את הסיפור המפורסם על רבי אהרן קוטלר, שהתלבט אם להגיע לארצות הברית או לארץ ישראל, ופתח בגורל. יצא לו הפסוק: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה" – אהרן ילך לקראת משה, הלוא הוא רבי משה פיינשטיין, אל "המדבר", ארצות הברית, שהייתה אז מדבר רוחני.

וכשהגיע לשם, נכנס לחנות ספרים וביקש "קצות החושן", ספר מפורסם בעולם הישיבות. המוכר אמר שאינו זוכר מתי מישהו ביקש אותו, הלך למחסן, וחזר עם עותק מאובק. ואמר: צריך להנציח את הרגע. לדעתי זה "קצות החושן" האחרון שיימכר באמריקה. הוא ראה בעיניו: אין ישיבות, הכל נחרב.

והנה פלא: פחות משלוש שנים אחרי השואה קמה מדינה, דבר שלא היה אלפיים שנה. ואחר כך עוד ישיבה ועוד ישיבה. הרב אמר שהיום בישיבת מיר לבדה יש בחורים ואברכים רבים יותר ממה שהיה בכל העולם לפני השואה, ושייתכן שבדורנו חוברו ספרי תורה רבים יותר מבכל הדורות שלפנינו.

סעיף יג🌱 מעט שנשאר – ונבנה הכל

מאותה פליטה קטנה של חכמים שניצלו, כמו חמשת התלמידים, צמח עולם התורה כולו.

הרב הדגיש איך זה קרה. מתוך כל העולם התורני של אירופה, נשארה פליטה קטנה. ישיבת מיר ניצלה בנס, ויצאה ליפן ולשנגחאי. ומעט חכמים הצליחו להגיע לארץ ישראל, לפתח תקווה ולמקומות אחרים, ומשם התחילו מחדש.

"זה החמישה תלמידים של רבי עקיבא", אמר הרב. גם כאן: אחרי החושך הגדול, מעט שנשאר נעשה הבסיס לאור עצום, ולמה? "כי מגיע אהבה רבה" אחרי החושך.

ודוגמה נוספת, קטנה יותר: תנועת התשובה. לאורך שנים רבות, אמר הרב, הייתה ירידה בשמירת המצוות בארץ. נקודת המפנה הייתה אחרי מלחמת יום הכיפורים, שהייתה מכה קשה מאוד לעם ישראל. כמה שנים אחריה התחילה תנועת תשובה גדולה. הרב סיפר, על פי מה שכתב אחד ממייסדי התנועה, על הסמינר הראשון שנערך אז, שבו נאספו אנשים שהתחילו להתעורר, ורובם הגדול חזרו בתשובה. ומשם צמחו ארגונים שקירבו רבים.

שוב, אמר הרב: אחרי חושך גדול, הקדוש ברוך הוא מאיר לעם ישראל אהבה אדירה.

פרק ה

ל"ג בעומר בדורנו

סעיף יד🍋 "כי תבואו אל הארץ"

בפרשת אמור, אחרי סיום החגים, התורה מוסיפה מצוות שינהגו רק בכניסה לארץ.

בשיעור אחר על ל"ג בעומר, שנאמר בשבוע של פרשת אמור, פתח הרב בפירוש שגילה ושנהנה ממנו מאוד. בפרשת המועדים התורה מונה את כל החגים – פסח, שבועות, ראש השנה, יום הכיפורים וסוכות – ומסיימת: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אֹתָם מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ". נגמר.

ואז, פתאום, התורה ממשיכה: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת תְּבוּאַת הָאָרֶץ... וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר". למה לא אמרה זאת קודם, כשדיברה על סוכות?

הרב המשיל: אדם מודיע לציבור: מחר בעשר שיעור, באחת עשרה שיעור, בשתים עשרה שיעור – "אלה השיעורים למחר". "אך, כשיתחיל שעון חורף, מנחה תהיה בשתים עשרה". כלומר: זה הסדר עכשיו, ויש תוספת שתחול מאוחר יותר.

וכך בתורה: אלה המועדים שינהגו עכשיו, במדבר. אבל "באספכם את תבואת הארץ" – כשתיכנסו לארץ ישראל ויהיו לכם יבולים, אז יתווספו ארבעת המינים. במדבר לא היו פרי הדר, כפות תמרים וערבי נחל. ככל המצוות התלויות בארץ, גם זו נוהגת רק כשנגיע לארץ. הרב אמר שהפירוש נראה לו פשט המקרא, אף שרוב הפרשנים מתקשים בשאלה.

סעיף טו🗓️ בין יום העצמאות ליום ירושלים

ל"ג בעומר חל בין שני ימי הגאולה של דורנו, ומסמל את האור שאחרי החושך בתקופתנו.

הרב העיר של"ג בעומר חל בדיוק באמצע, בין יום העצמאות לבין יום ירושלים. מה הקשר? חודש אייר מסמל את הגאולה של העת החדשה. ול"ג בעומר, אם שמים לב, מסמל בדיוק את תקופתנו.

מה הייתה השמחה של ל"ג בעומר? תלמידי רבי עקיבא מתו, העולם היה שמם, ואז מגיעים חמישה תלמידים חדשים, ולאט לאט מפריחים את התורה. ומה עבר על העם היהודי לפני כמאה שנה? ירידה רוחנית, ואחר כך שואה – חורבן גשמי ורוחני. ומי שהסתכל אז אמר: נגמר.

ומה קרה? אור שאין לו אח ורע בהיסטוריה. לכן, אמר הרב, השמחה של ל"ג בעומר אינה רק נוסטלגיה על מה שהיה. היא קורית אצלנו היום. אנחנו חיים בתוך האור שהולך וגדל אחרי חושך, אש עצומה שהולכת ובוערת.

וגם כשיש קצת חושך, כמו בתקופה האחרונה, אנו מקווים שגם עכשיו, אחרי החושך, יגיע אור אדיר. "אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר, וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ מְהֵרָה לְאוֹרוֹ".

סעיף טז🚌 כמו עלייה לרגל

ההמונים במירון נותנים טעימה של עלייה לרגל.

הרב תיאר את ל"ג בעומר במירון: זה האירוע הגדול ביותר במדינה. כמעט כל מי שבארץ יודע מה קורה בל"ג בעומר; גם בחדשות מדברים על ההילולא. הרב אמר שכשהוא מגיע לשם, הוא אומר לעצמו: זה מעין עלייה לרגל. רוצים לראות בערך איך נראתה עלייה לרגל? תסתכלו על מירון.

והוא הוסיף עצה מעשית, מניסיונו: רוב היהודים שבאים מערים רחוקות מתפללים שחרית בבוקר, ולכן יוצאים לפני התפילה, באמצע הלילה, או אחריה, ומגיעים מאוחר. בשעות הבוקר, אחרי ותיקין, הכביש כמעט ריק, ומי שגר בצפון יכול להגיע מהר. וכדאי גם לשקול לבוא בימים שלפני ל"ג בעומר.

אבל יותר מן הצד המעשי, חשוב הצד הפנימי: יום שבו כל כך הרבה יהודים, מכל הגוונים, באים לשמוח באור התורה. כאילו העם כולו מתאסף סביב אור אחד.

סעיף יז💡 סימן לכל אחד

ל"ג בעומר מלמד כל אדם בתוך קושי: אחרי החושך יבוא אור גדול.

והרב סיים בלקח אישי. ל"ג בעומר צריך להיות סימן לכל יהודי שיש לו צרות ובעיות. דע לך: גם אם יש תקופה חשוכה, אחריה יגיע אור עצום.

וזה תלוי גם באדם. הפסוק אומר: "מוּסַר ה' בְּנִי אַל תִּמְאָס". אם אדם נופל בחושך ומתייאש – אוי ואבוי. אבל אם הוא אינו מואס בייסורים, ומבין שגם הם באים מאהבה, כאב את בנו – אחר כך יגיע אור גדול.

הרב סיכם שלוש פעמים בהיסטוריה שבהן ראינו זאת: תלמידי רבי עקיבא, שמתוכם צמח רשב"י; גירוש ספרד, שאחריו צמח האר"י בצפת, שבזכותו קיבלה הקבלה "ידיים ורגליים"; ודורנו, שאחרי השואה הגיע אור שאין כמותו – גם רוחני וגם גשמי.

ושנזכה, אמר הרב, שאחרי כל התקופות הקשות, גם אנחנו נזכה לאור גדול, אור חדש על ציון, ונזכה כולנו במהרה לאורו.

ולראיה באנו על החתום

המשפט שהתלמיד לוקח איתו:ואחר כך, כשהתמלא הקדוש ברוך הוא באהבה כאב לבנו, זכו אותם תלמידים להביא אור עצום לעולם.✨ האור של רשב"י

 

חתימת התלמיד

החותם יוטבע כשכל הפרקים יסומנו (0/5)

הרב יהודה טאוב

מגיד השיעור

📚 חלק ממאגר הקול החמישי – המאגר התורני הגדול ביותר בעולם לחומרים תורניים למורה